ביהמ"ש המחוזי התיר הגשת ראיות נוספות במסגרת ערעור הדן בענייני רכוש של בני זוג

1.         ביום 25.5.06 ניתנה החלטה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת חני שירה), בתביעתה של המערערת והמשיבה (להלן - האישה) לפירוק השיתוף בבית המגורים של הצדדים.

בפתח ההחלטה ציין בית משפט קמא " הנני נדרשת לקבוע האם ניתן להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים, לאלתר כפי שעותרת התובעת או שלא להורות על פירוק השיתוף לאלתר אלא רק לאחר שתנתן הכרעת בית הדין בתביעת שלום הבית של הנתבע, יחד עם הכרעה שיפוטית בכל המחלוקות אשר בין הצדדים ועם פקיעת הנישואים, כפי שטוען הנתבע המתנגד לפירוק השיתוף בדירת המגורים" (בעמ' 4) (ההדגשה אינה במקור - י.ש.).

בהחלטתו נדרש בית משפט קמא להליכים אשר נוהלו בפני בית הדין הרבני, לרבות אודות מינוי מומחית בתחום הפסיכולוגי, אשר מונתה על-ידי בית הדין.

לגופם של דברים קבע בית משפט קמא, כי בנסיבות המקרה שנדון בפניו ולאור המחלוקות שבין הצדדים, אין הוא רואה כיצד יוסדר כלל עניינם של הצדדים בקרוב, ועל כן הוציא מלפניו צו לפירוק השיתוף בבית המגורים בדרך של מכירתו בשוק החופשי.

עם זאת, לאור דברי המשיב והמערער (להלן - הבעל) בסיכומיו, לאזן את כלל המשאבים וללא קשר לפקיעת הנישואים, הורה בית משפט קמא על עיכוב ביצוע פירוק השיתוף עד להכרעה בכלל הרכוש.

כך גם קבע בית משפט קמא את התיק שבפניו להוכחות.

2.         הבעל הגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע 2085/06) על החלטת בית משפט קמא. בבקשתו טען כי לא היה מקום לקבוע את התיק להוכחות בה בעת שלא עמדה כל תובענה בפניו. יתר על כן, הבעל טען כי בית משפט קמא התעלם מנכונות האישה לאיזון כולל בכפוף לגירושין, ועוד תנאים. לדעתו של הבעל, היה על בית משפט קמא לשמוע ראיות טרם מתן ההחלטה, כך גם לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים טרם הכרעה במכלול הסכסוך כולו שבין הצדדים.

3.         האישה גם היא הגישה בקשת רשות ערעור מטעמה (בר"ע 2356/06), ועתרה לביטול עיכוב הליך פירוק השיתוף וכן לביטול שמיעת הוכחות.

4.         בית המשפט (כב' השופטת שטופמן) הורה כי הבקשות תידונה במאוחד וכי תינתן רשות ערעור בשתי הבקשות.

5.         במסגרת ישיבת קדם ערעור מיום 16.4.07, הסכימו הצדדים כי השאלה שבמחלוקת עניינה האם בית משפט קמא היה צריך לתת צו לפירוק השיתוף בבית המגורים ולביצועו המיידי טרם שיערך איזון המשאבים הכולל, וכן האם היה מקום שבית משפט קמא יכריע באמור כבר בישיבת קדם המשפט או רק לאחר שמיעת הראיות בהתחשב בנסיבות השוררות בין בני הזוג. הצדדים שניהם הסכימו כי אכן לא היה מקום לקבוע את התיק להוכחות בענייני רכוש אחרים, בה בעת שלא הוגשו כל תביעות שכאלה.

6.         הבעל עתר בבש"א 6739/07 לצוות על האישה להוציא את כתב הערעור שהגישה ולהמירו בכתב ערעור מתוקן תוך מחיקת נימוקים או טיעון או אסמכתא שלא עמדו בפני בית משפט קמא. כך עתר גם להוצאת עיקרי טיעון ותיק מוצגים.

במסגרת ישיבת קדם הערעור מיום 8.5.07, לאחר שניסיונות להגיע לפתרון כולל לא צלחו, הוחלט כי האישה תגיש את בקשתה לראיות נוספות.

7.         עניינה של החלטה זו, עתירתה של האישה בבש"א 10663/07 להתיר לה להגיש ראיות נוספות במסגרת הערעור.

כנטען בבקשתה, עניינן של ראיות אלו, כל אשר אירע בבית הדין הרבני לאחר מתן ההחלטה, כולל בעניינה של הפסיכולוגית, וכולל בקשות שהגיש הבעל בעניין מקום הדיון.

לטענת האישה, הן בית משפט קמא והן הבעל בערעורו הוא, התייחסו לנושא החלטות בית הדין הרבני, ועמדת כל אחד מהצדדים בפניו, ומשכך, ואף לגופם של דברים, מהראוי כי מלוא העובדות, לרבות אשר אירע לאחר מתן ההחלטה, יימצאו בפני ערכאת הערעור.

הבעל מתנגד לכך. לטענתו, העתרות לבקשת האישה כמוה כהפיכת ערכאת הערעור לערכאה דיונית, ובנוסף לכך, ההליך בבית הדין הרבני עדיין מתנהל ואין מקום להתייחסות לאותו הליך טרם סיומו.

8.         דין בקשתה של האישה להתקבל.

אכן, בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, העילה השניה המסמיכה את ערכאת הערעור להרשות הבאת ראיה נוספת " כי המבקש יראה, שבראיה שצירופה מתבקש, יש רלבנטיות לעניין הנדון, ושהיא עשויה לסייע לו..." (רע"א 1964/06 חיריה נ' עיריית לוד, תק-על 2006(2) 4444, בפסקה ד', מפי כב' השופט רובינשטיין).

לכך יש להוסיף את אשר קבע כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1913/05 שאוליאן נ' עזבון המנוח שמעון שאוליאן ז"ל, תק-על 2005(4) 265: